פסק-דין בתיק ת"א 163618-09

1.       בפני בקשה לאישור עיקול שהגיש התובע נגד מר אלי סופר (להלן: " סופר").

2.       מבקשתו של התובע לאישור העיקול עולה כי בבש"א 201730/09 אשר הוגשה בת.א. 151876/09 הוטל ביום 15.2.09 צו עיקול על הסך של 410,148 ש"ח על כספים הנמצאים או המוחזקים על ידי סופר. עוד עולה מהבקשה כי סופר כלל לא השיב להודעת העיקול, אף שלטענת התובע, ידוע לו שסופר חייב כספים רבים לנתבע, מר אלי בוארון (להלן: " בוארון"). כן נטען כי מאחר שניתן פסק דין בת.א. 151876/09 הנ"ל המחייב את בוארון לשלם לתובע, אזי על סופר לפצות את התובע עד לגובה הסכום שבו חויב בוארון.  

3.       סופר הגיש תגובה לבקשה לאישור העיקול הזמני, ולפי החלטתה של כב' הרשמת ענת דבי, משהעלה סופר בתגובה זו טענות גם לגופה של התובענה, דינה של התגובה כדין כתב הגנה נגד התובענה. בתגובה הנ"ל נטען כי סופר קרא את הבקשה לאישור עיקול והסיק כי מאחר שאין בידיו כל זכות או נכס של בוארון, אזי אין הוא נדרש לבצע פעולה כלשהי. לגופו של עניין נטען כי אין לסופר כל נכס, כסף, רכוש או חוב השייך לבוארון, ואף שבעבר הרחוק הלוו סופר ובוארון כספים זה לזה, ההלוואות הוחזרו, וכעת לא נותר כל חוב בין הצדדים.

4.       התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שממנו עלה כי הוא מכיר את בוארון מזה שנים, ולנוכח החברות וההיכרות עמו, הסכים להלוות לו כספים בסכומים שונים שהגיעו לסך כולל של מאות אלפי שקלים. על פי תצהירו של התובע, לאחר ניסיונות רבים מטעמו לגבות את החוב מבוארון, פנה בוארון אל התובע ואמר לו שיש קבלן בשם אלי סופר החייב לו סכום כולל של כ- 60,000$ אשר אמור למכור את דירתו בזמן הקרוב, וכי הכספים שיגיעו מהמכירה יועברו לתובע לצורך כיסוי החוב כלפיו. כן הוצהר כי בהמשך אימת התובע את המידע שמסר לו בוארון ולפיו סופר חייב לו סך של כ- 60,000$, ולמיטב ידיעתו של התובע, כספי ההלוואות שהלווה בוארון לנתבע הגיעו מכספי ההלוואות שהלווה התובע לבוארון. עוד הצהיר התובע כי סופר הודה בפניו בפגישה שהתקיימה בסמוך לביתו של בוארון כי יש לו חובות לאנשים שונים, לרבות חוב כלפי קרוב משפחה שלו, וכן אמר כי הדירה שלו גדולה מדי עבורו והוא לא צריך אותה, אך בשיחה טלפונית שהתקיימה לאחר מכן אמר סופר לתובע כי לא ימכור את הדירה מאחר שאשתו אינה מעוניינת בכך. בעניין זה הוסיף התובע והצהיר כי פנה גם לאחיין שלו העונה לשם יורם שמיר ועבד במועד זה כמתווך על מנת שיברר האם סופר אכן מעונין למכור את דירתו, והנתבע הודיע ליורם כי הוא מעונין למכור את הדירה וכי יש לו חוב שהוא חייב לפרוע, אך בסופו של דבר אמר סופר ליורם שהוא לא מעוניין למכור את הדירה.

5.       מר יורם שמיר הגיש תצהיר עדות ראשית לתמיכה בטענותיו הנ"ל של התובע, שממנו עלה בין היתר כי סופר אמר לו שהוא חייב לבוארון סך של 60,000$, ובכוונתו לפרוע את החוב באופן שימכור את דירתו כדי לשלם את החוב הזה, בין כל יתר החובות שלו. כן הצהיר מר שמיר כי למיטב ידיעתו לא הצליח סופר למכור את הדירה בשל תוספת הבניה הלא חוקית שבנה בה.

6.       בוארון הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע שבו הצהיר כי החל משנת 2005 הלווה לסופר כספים אשר סכומם הכולל עומד על סך של 50,000$ לא כולל ריבית, כשעל פי הסיכום ביניהם היה על סופר להחזיר את הסכום כשהוא צמוד ובצירוף ריבית. עוד הצהיר בוארון כי על חלק מהסכום הנ"ל (הלוואה בסך של 37,000$ מיום 3.11.05) קיבל את אישורו של סופר בכתב ידו ובחתימתו - אישור אשר צורף כנספח א' לתצהיר, וכן הלווה לסופר סך של 10,000$ ביום 7.5.06 ועוד סכומים נוספים המגיעים לסך הנ"ל של 50,000$. כן עלה מהתצהיר כי סופר חזר והתחייב בפני בוארון למכור את דירתו על מנת שחלק מהכספים שיתקבלו כתוצאה מהמכירה יעברו לידי בוארון, כאשר באותה עת היה בוארון חייב לתובע סכומים נכבדים. עוד הצהיר בוארון כי חרף התחייבותו המפורשת של סופר לפירעון החוב, החזיר לו סופר סכומים זעומים בלבד המגיעים עד כדי 10,000 ש"ח, וזאת על חשבון הריבית על חובו.     

7.       סופר הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על טענתו כי במהלך היכרותו עם בוארון שהוא קרוב משפחה של אשתו, הלוו השניים כספים זה לזה בצורה חברית ללא תנאים ותוך אמון הדדי, כאשר תמיד הוחזרו הכספים ללא יתרת חובה. עוד הצהיר סופר כי מעולם לא היה בינו לבין בוארון כל הסכם בעל פה או בכתב המסדיר את העזרה ההדדית, פרט לפעם אחת שבה הסכום היה גדול והסתכם בסך של 37,000$, ובוארון רצה מסמך כדי להציגו בפני צד ג'. על פי תצהירו של סופר, במהלך השנים 2005 עד 2008 שילם במספר תשלומים את כספי ההלוואה על סך 37,000$, וברוב הפעמים שבהם ביצע את התשלומים הנ"ל נכחו אנשים שונים. בהקשר זה הצהיר סופר כי אחיו דודו סופר (להלן: " דודו") נכח בפגישה בחודש אוגוסט 2006 שבה העביר סופר לידי בוארון סך של 10,000$ בשטרות של 100$. כן הוצהר כי בממוצע אחת לחודש העביר סופר לבוארון כספים שנעו בסכומים שביום 1,000 ל- 4,000 דולר, ובמהלך אחת הפגישות שהתקיימה בשנת 2008 שבה נכחה אשתו של סופר, העביר סופר לידי בוארון סך של 5,000$ וציין בפניו כי סכום זה סוגר למעשה את הלוואה ביניהם וכי אינו חייב לו כל כסף. עוד הצהיר סופר כי במהלך פגישה הנ"ל ביקש מבוארון את הפתק שעליו חתם, אך בוארון טען ששכח את הפתק בבית ואמר שיעבירו בהקדם האפשרי, אך הוא לא עשה כן. עוד עלה מתצהירו של סופר כי אכן נפגש עם מר יורם שמיר וסיפר לו כי ברצונו למכור את הדירה עקב חוב שלו לאנשים שונים, אך מעולם לא ציין את סכום החוב שלו לבוארון, וזמן קצר לאחר הפגישה עם בוארון שבה נסגרה ההלוואה, פנה סופר למר שמיר בשנית וציין כי ההלוואה נסגרה.

8.       אשתו של סופר, הגב מלכה סופר, ערכה תצהיר עדות ראשית שממנו עלה כי במהלך השנים 2005 עד 2008 נכחה במספר מקרים שבהם הגיע בוארון לביתם או למקום עבודתו של סופר על מנת לקבל מידיו סכומי כסף על חשבון ההלוואה בסך של 37,000$, ובמהלך אותם מפגשים לקח ממנה בוארון סכומי כסף שונים המסתכמים בכמה אלפי דולרים או שקלים בכל פעם. עוד עלה מתצהירה של הגב' סופר כי חזרה ושאלה את בעלה מדוע אינו מחתים את בוארון על מסמך כלשהו המאשר כי קיבל את הכספים, וסופר השיב כי הם חברים ויש ביניהם יחסי אמון. כמו כן אישרה הגב' סופר בתצהירה כי אכן נכחה בפגישה בשנת 2008 שבה שמעה את בעלה אומר לבוארון כי סכום זה סוגר את ההלוואה שניתנה בסך של 37,000$, ובהמשך השיחה הבטיח בוארון שיחזיר לסופר את הפתק שחתם עליו. 

9.       מר מחאג'נה ג'לאל ערך תצהיר עדות ראשית מטעם סופר שלפיו במהלך שנת 2008 ביצע עבודות בנייה תחת פיקוחו של סופר בבניין שבו התגורר בוארון, ובמהלך עבודתו נכח מספר פעמים במפגשים שבהם העביר סופר סכומי כסף לבוארון אשר הסתכמו לדעתו של ג'לאל בכמה אלפי דולרים בכל פעם. כן הצהיר ג'לאל כי במהלך השנים 2007 ו- 2008 עבד עם סופר באתרי בנייה שונים ונכח במפגשים שבהם הגיע בוארון במיוחד אל סופר כדי לקחת ממנו סכומי כסף המסתכמים אף הם בעשרות שטרות במטבע זר.

10.   נוסף על כך הוגש מטעם סופר תצהירו של אחיו דודו שממנו עלה כי במהלך השנים 2005 עד 2008 נכח במספר פגישות של בוארון וסופר, שבהן לקח בוארון מידי סופר סכומי כסף שונים. כן אישר דודו בתצהירו כי במהלך חודש אוגוסט 2006 נכח בפגישה עם בוארון שהתקיימה בביתו של סופר, שבמהלכה הוציא סופר מכיסו חבילת שטרות של 100 דולר אשר לדעתו של דודו הסתכמו בכמה אלפי דולרים והעביר אותה לידי בוארון. על פי תצהירו של דודו, במועד קבלת הכספים לא חתם בוארון על מסמך כלשהו אך ציין כי הכספים שקיבל הם על חשבון ההלוואה בסך של 37,000$.

11.   במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים הנ"ל ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

12.   התובע אשר הגיש את הבקשה לאישור העיקול הוא הנושא בנטל הראשוני להוכיח כי נכון למועד הטלת העיקול היו לבוארון זכויות בכספים של סופר, דהיינו, האם נכון למועד הטלת העיקול נותר חוב של בוארון לסופר ומהו סכום החוב.

13.   סופר הודה כי הוא ובוארון הלוו זה לזה כספים כעזרה הדדית אשר לא הוסדרה בעל פה או בכתב, "פרט לפעם אחת שבה הסכום היה גדול והסתכם בכ- 37,000$", כעולה מהפתק שצורף כנספח לתצהירים מטעם התובע. בחקירתו הסביר סופר כי מדובר במספר סכומים שהצטברו לסכום הנ"ל עד ליום 3.11.05 (ע' 51, ש' 12-10), וכך עלה גם מחקירתו הנגדית של בוארון עצמו (ע' 30, ש' 13-12). כן הצהיר סופר כי נכון לשנת 2008 נפרעה ההלוואה הנ"ל במלואה.

14.   על פי תצהיר עדותו הראשית של בוארון, חובו של סופר כלפיו הגיע לסך של 50,000$, הכולל את הסך של 37,000$ הנ"ל, 10,000$ מיום 7.5.06 וסכומים נוספים (סעיף 6 לתצהיר), אך בחקירתו הנגדית העיד בוארון כי למעשה עמד החוב הכולל של סופר על סך של 47,000$ בלבד (ע' 34 ש' 10-7). לגבי הסכום הנוסף הנ"ל של 10,000$, צורף לתצהיר התובע פתק שבו נכתבו בכתב יד באופן לא מאורגן הדברים הבאים: "אלי סופר, 7.66 כל חודש, קיבל עד 7/5/06, 10,000$ +", ולמטה, בכתב יד שנחזה להיות שונה "50,000$". כן הופיע בפתק כיתוב לא ברור נוסף בצד שמאל. בוארון הודה בחקירתו הנגדית כי לא חתם על הפתק הנ"ל וגם סופר לא חתום (ע' 35, ש' 11-1). כן העיד בוארון כי "עו"ד כתב את זה שאני הצהרתי, אני אמרתי לו בעל פה שהוא חייב לי 10,000 דולר" (שם, שורות 14-13), אך בהמשך העיד בוארון כי הוא חושב כך ואינו בטוח (שם, שורות 17-15). בוארון לא הסביר כיצד ובאילו נסיבות העביר לטענתו את אותם 10,000$ נוספים לסופר, ואף אין בפני בית המשפט ראיות התומכות בטענתו פרט לפתק הנ"ל, אשר כאמור אין חולק כי סופר לא כתב אותו ולא חתם עליו, ואף בוארון לא ידע בבירור מה נסיבות כתיבתו, כך שיש לייחס לו משקל אפסי.

15.   מתצהירו ומחקירתו הנגדית של התובע עלה כי אינו יודע מידיעתו האישית מה היה סכום החוב של סופר לבוארון, וכי בוארון הוא זה שאמר לו שסכום החוב עומד על כ- 60,000$. כך העיד התובע כי אמנם בשלב כלשהו נפגש עם סופר עצמו שאמר לו שהוא חייב כספים לקרוב משפחה, אך לא אמר לו שמדובר בבוארון ולא אמר מה סכום החוב (ע' 17 ש' 33-26). מר שמיר הצהיר כי פגש את סופר אשר לא התכחש לחובו כלפי בוארון ואמר מפורשות שהוא חייב לו 60,000$, אך בחקירתו הנגדית של שמיר עלה כי סופר דיבר על כך שהוא חייב 60,000$ ולא ציין כי מדובר בחוב של בוארון (ע' 44, ש' 31-28 וע' 46 ש' 22-19).

16.   מהאמור לעיל עולה כי אין בפני בית המשפט גרסה אחת ברורה לגבי סכום החוב שהיה לסופר כלפי בוארון, ולא ניתן כל הסבר מבוסס לסתירה בין עדויותיהם של התובע ושמיר כי נאמר להם שהחוב עמד על סך של 60,000$ לבין גרסאותיו של בוארון כי מדובר בחוב בסך של 50,000$ או של 47,000$ במונחי קרן. עם זאת, כאמור, בפני בית המשפט מסמך בכתב לגבי חוב של סופר לבוארון בסך של 37,000$ נכון ליום 3.11.05, וסופר הודה בחוב זה אשר כולל מספר הלוואות שקיבל מבוארון ושהיה על סופר לשלמן בתוספת ריבית (ראו עדותו של סופר בע' 50, ש' 18-15, ועדותו של בוארון בע' 37 ש' 10-2).

17.   מכאן שלא עלה בידי התובע להוכיח כי חובו של סופר לבוארון עלה על סך של 37,000$ נכון ליום 3.11.05 בתוספת ריבית. 

18.   סופר טען כי פרע את מלוא סכום החוב לבוארון, לרבות הריבית, ולתמיכה בטענתו בדבר ביצוע התשלומים הגיש תצהירים של אשתו, אחיו ועובד תחת פיקוחו. אמנם מדובר בעדים המקורבים לסופר, אך כפי שיפורט להלן, בפני עדות יחידה של בוארון אשר לא הייתה עקבית וברורה ומנגד עדותו של סופר עצמו ושלושה עדים נוספים מטעמו אשר בית המשפט לא התרשם כי גרסאותיהם אינן מהימנות או כי נסתרו בחקירות הנגדיות. יודגש כי אין בעדויותיהם של התובע או של מר שמיר כדי לסתור ולו לכאורה את הטענה בדבר פירעון החוב של סופר. התובע וסופר הודו כי אינם יודעים מידיעתם האישית מה היה סכום החוב של סופר לבוארון, ומכל מקום אינם זוכרים מתי נאמר להם שהחוב עומד על סך של 60,000$, כך שלא נסתר כי מדובר במועד אשר קדם לפירעון החוב.